Chap. 10
1
א מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. [א] וְאִם כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. מִי שֶׁטָּעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת יַחֲזֹר לַעֲבוֹדָה. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת [ב] חוֹזֵר לִתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ וּמַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר. וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא חוֹזֵר:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שהתפלל ולא כיון את לבו וכו'. כבר כתבתי בפ''ב דילפינן הכי מדאמרינן בס''פ תפלת השחר (ברכות ל':) דרבי ינאי צלי והדר צלי ואמרו דילמא מעיקרא לא כוין דעתיה והשתא כוין דעתיה: ומ''ש ואם כיון את לבו בברכה ראשונה וכו'. ברייתא ס''פ אין עומדין (דף ל''ד:) המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת אמר רב ספרא באבות: מי שטעה וכו'. שם (דף ל''ד.) אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר. הרי שניהם מודים דג' ראשונות כיון דענין אחד הם שהוא מסדר שבחו של מקום קודם תפלה כברכה אחת הן וכן ג' אחרונות הם ענין אחד שהם כמי שמקבל פרס מרבו ומשבחו והולך לו כברכה אחת הן ופסקו כל הפוסקים הלכה כרב אסי דפשטא דמתני' מסייעא ליה דתנן מהיכן מתחיל מתחילת הברכה שטעה בה. ובפירוש אין להם סדר י''מ דהיינו שאם שכח ברכה אחת או טעה בה ונזכר אחר שעבר מקומה אומרה במקום שזוכרה ודיו. ודעת רבינו כדעת הרי''ף ז''ל שכתב דאין להם סדר היינו דלא דמו לג' ראשונות וג' אחרונות שאם טעה באחת מן האמצעיות אינו חוזר לאתה חונן אלא לברכה שטעה בה וגומר משם ואילך וכן דעת הרא''ש ז''ל. וכתב עוד הרא''ש שאם שכח ש''ץ עננו בין גואל לרופא שוב אינו אומרה שאם היה אומרה היה צריך לומר אח''כ כל הברכות כסדר והויא ברכה לבטלה: וכן שליח ציבור שטעה וכו'. ברכות (ל':) תניא טעה ולא הזכיר ר''ח שחרית אין מחזירין אותו מפני שיש תפלת המוספים לפניו א''ר יוחנן ובצבור שנו ופירש בה''ג וכן הרי''ף ז''ל דהיינו בש''צ ומשום טירחא דציבורא אבל יחיד הדר, משמע דדוקא בהא הוא דאין מחזירין אותו הא אם טעה בכל שאר מקומות מחזירין אותו כיחיד ועוד יתבאר דין זה בפ''ז בע''ה:
Le'hem Michneh (non traduit)
ואם כיון את לבו בברכה ראשונה. פרק אין עומדין (דף ל''ב:) המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת ופירשו [בברכת] אבות: ואם טעה באחת וכו'. שם (ברכות דף ל''ד.) אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר ע''כ. ופירשו התוספות אין להם סדר היינו שיתחיל במקום שדלג הברכה ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר וכן הוא דעת רבינו ז''ל ופסק כרב אסי:
2
ב אֲבָל אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר [ג] כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל פַּעַם שְׁנִיָּה מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁאִם טָעָה בָּהֶם לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר:
Kessef Michneh (non traduit)
אבל אם טעה ש''צ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל וכו' והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר. כך היא נוסחת ספרים דידן. והטור גורס בדברי רבינו אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם ואם טעה באותה שיתפלל בקול רם חוזר לעולם כמו היחיד. וכך נוסחת כתיבת יד של ספרי רבינו ואין באותה נוסחא חילוק בין ג' ראשונות לשאר ברכות:
Le'hem Michneh (non traduit)
והוא שלא טעה בשלש ראשונות וכו'. איני יודע מאין לו זה דאם כוונתו לחלק בין ראשונות לשאר התפלה גם באחרונות היה לו לחלק ולומר דבג' ראשונות ואחרונות אם טעה חוזר ואם נפשך לומר משום דבראשונות איכא ברכת אבות לא היה לו לומר בשלש ראשונות אלא בברכה ראשונה לבד שהיא יותר מעולה שהרי הצריכו בה כוונה:
3
ג שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְנִבְהַל וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל וְשָׁהָה שָׁעָה יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו. וְאִם טָעָה בְּבִרְכַּת הָאֶפִּקוֹרְסִין אֵין מַמְתִּינִין לוֹ אֶלָּא מִיָּד יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרְסוּת נִזְרְקָה בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ אֲבָל אִם הִתְחִיל בָּהּ מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה. וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
Le'hem Michneh (non traduit)
שליח צבור שטעה ונבהל וכו'. בפרק תפלת השחר (דף כ''ח:) תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות וכו' עמד שמואל הקטן ותקנה לשנה האחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו והקשו בגמרא אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת המינין מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא ואמרו במסקנא שאני שמואל הקטן שהתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא וכו'. וקשה על דברי רבינו ז''ל מנין למד דבשאר ברכות כשזה שהה שעה יעמוד אחר תחתיו ובברכת המינין מיד וכשהתחיל ממתינין לו שעה אחת הא איתא בגמרא דבברכת המינין שהתחיל בה המתינו לו שלש שעות וכדאמרו שם השקיף בה שלש שעות ואפילו בשאר ברכות דילמא דממתינין לו שלש שעות כמו שהמתינו לשמואל בברכת המינין דכל כך הוי שאר ברכות כשלא התחיל כמו ברכת המינין כשהתחיל בה. וי''ל דמשמע ליה לרבינו דלעולם אין המתנה אלא שעה אחת משום שאמרו במתניתין בפרק אין עומדין העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה מדקאמר באותה שעה משמע דשיעורו אינו אלא שעה אחת והא דהמתינו לשמואל שלש שעות משום דהוא תקן הברכה וראוי לחלוק לו כבוד זה להמתין לו כל כך:
4
ד וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ רִאשׁוֹן אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הַשָּׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת מַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאַחֲרוֹנוֹת יַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָעֲבוֹדָה:
Kessef Michneh (non traduit)
(ג־ד) שליח ציבור שטעה וכו'. משנה שם (דף ל''ד.) העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה. ובפרק תפלת השחר (דף כ''ח: כ''ט.) דשמואל הקטן שכח ברכת האפיקורוסים והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת האפיקורוסים מעלין אותו שמא אפיקורוס הוא כלומר ואינו רוצה לקלל את עצמו שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דא''ר יהודה אמר רב ואי תימא ריב''ל לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה וכיון דאסיקנא דמשום דאתחיל בה הניחוהו להשקיף בה שתים ושלש שעות הוא הדין נמי לטעה בשאר ברכות אף ע''ג דלא התחיל דהא בשאר ברכות ל''ש לן בין התחיל ללא התחיל וסובר רבינו דשתים ושלש שעות לאו דוקא דבשעה אחת סגי ומתניתין דיעבור אחר תחתיו היינו אחר שהשקיף ולא ידע מהיכן יתחיל ודרב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות אין מעלין אותו כלומר עד שישקיף שעה אבל אם השקיף ולא נזכר פשיטא שיעלוהו כדתנן יעמוד אחר תחתיו. ומ''ש אבל אם טעה בא' מג' ראשונות וכו'. כבר כתבתי בו בסמוך:
Le'hem Michneh (non traduit)
ומהיכן הוא מתחיל וכו'. שם במשנה פרק אין עומדין (דף ל''ד:):
5
ה הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִים * אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה. אָמַר אֵינִי עוֹבֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר:
Kessef Michneh (non traduit)
האומר איני יורד לפני התיבה וכו'. משנה פ' הקורא עומד (מגילה כ''ד:) האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור ובגמרא חיישינן שמא אפיקורסות נזרקה בו ופירש רש''י האפיקורוסים עובדי כוכבים ומזלות מקפידין בכך. וסובר רבינו לא יעבור היינו באותה תפלה דוקא: וכתב הריב''ש בתשובה סימן רכ''ד הענין הוא כי היה דרך האפיקורוסים בימים ההם להקפיד שלא יתפלל בבגדים צבועים אלא בלבנים וכן שלא לנעול סנדל בשעת התפלה ולכן חוששין לזה המקפיד באחד מאלה שמא הוא מהם ולזה אף אנו לא נניחהו לעבור לפני התיבה כמה שהוא רוצה או אפשר שאף אם לא היה דרך האפיקורוסין להקפיד מ''מ כיון שזה מקפיד במה שאין ישראל מקפידין חוששין שמא איזה רוח אפיקורסות נזרקה בו ובעבורו מקפיד במה שאינו ראוי להקפיד. ומכל מקום אחרי שאין זה אלא חששא בעלמא דעת הרב ז''ל דאין חוששין לו לעולם ודי לו לחוש לו לשעתו אבל לא שנחזיקהו באפיקורוס לעולם ובתפלה אחרת שלא ראינוהו שהקפיד עכ''ל. והראב''ד כתב א''א אנו אומרים מפני חשש אפיקורסות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת עכ''ל. ואין דבריו מוכרחין:
Le'hem Michneh (non traduit)
האומר איני יורד וכו'. פרק הקורא עומד (דף כ''ד:) משנה האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור ובגמרא מאי טעמא חיישינן שמא מינות נזרקה בו ע''כ. ופירש''י ז''ל עובדי כוכבים מקפידין בכך. ודעת רבינו שאינו יורד דוקא באותה תפלה אבל בשאר תפלות עובר והטעם כמ''ש הריב''ש ז''ל בסי' רכ''ד דמאחר דאין זה אלא חששא בעלמא די לנו לחוש לו לשעתו באותה תפלה דוקא והוי כמקדש רשע ע''מ שהוא צדיק דמקודשת שמא נתחרט:
Raavade (non traduit)
אף בלבנים לא יעבור. א''א אנו אומרים מפני חשש מינות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת:
6
ו מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אִם לֹא הִתְפַּלֵּל אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה. [ד] שֶׁאִם רָצָה יָחִיד לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם תְּפִלַּת נְדָבָה יִתְפַּלֵּל. * מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִתְּחִלָּה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שנסתפק לו וכו'. פ' מי שמתו (ברכות כ''א.) א''ר אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ור' יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכתב הרי''ף דהלכה כר''י ודוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור והיינו דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק דר''י ושמואל לא פליגי דלא אמר שמואל אלא בצלי אדעתא דחובה שאם בא לגומרה נמצא כמו שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום לא תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה: ומ''ש רבינו ואם היתה תפלת ערבית וכו'. כתב הראב''ד אין כאן נחת רוח עכ''ל נראה שטעמו שאף על פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כדאמרינן בפ''א. ואין זה דבר מוכרח ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה היתה רשות:
Le'hem Michneh (non traduit)
מי שנסתפק לו אם התפלל וכו'. פרק מי שמתו (דף כ''א.) ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע ברכה. עוד שם התפלל ונכנס בבית הכנסת ומצא צבור מתפללים אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמועינן קמייתא [ה''א] הני מילי יחיד ויחיד או ציבור וציבור אבל יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי קמ''ל ואי אשמועינן הכא [ה''א הני מילי] משום דלא אתחיל אבל התם דאתחיל בה אימא לא צריכא. ורבו בזה הפירושים כמ''ש בב''י טור א''ח סימן ק''ז. ודעת ההלכות כתב רבינו יונה ז''ל שהם מפרשים דהא דנקט שמואל צבור היינו דוקא צבור משום שהוא בצבור צריך חידוש לפי שהוא מתפלל עמהם ונראה שהוא חובה לכך צריך חידוש אבל יחיד אין צריך חידוש ולפי זה ודאי לא פליג ר' יוחנן ושמואל כלל דמאי דא''ר יוחנן הלואי שיתפלל הוא ביחיד ולכך א''צ חידוש ומאי דקאמר שמואל פוסק באמצע ברכה היינו משום דהתפלל אדעתא דחובה ומאי דאמר דצריך חידוש היינו בצבור דוקא כך נראים הדברים לכאורה וא''כ אני תמיה על רבינו יונה ז''ל שכתב שם והרי''ף ז''ל ס''ל נמי שנחלקו ר' יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דר' יוחנן בלי חידוש דאיך כתב שנחלקו הא לפי פירושו שכתב למטה דהרי''ף סובר דמאי דנקט צבור הוי דוקא צבור לא פליגי כלל כדפרישית וצ''ע. והרב''י ז''ל הקשה בסי' ק''ז על פירוש רבינו יונה ז''ל בדברי הרי''ף ז''ל ופי' הוא דבריו באופן שהם מסכימים לדעת רבינו ז''ל דמאי דקאמר הלואי שיתפלל וכו' איירי בחידוש אבל בלא חידוש בין יחיד בין צבור לא יתפלל ומאי דנקט שמואל צבור לרבותא דאפי' יחיד לגבי צבור לא אמרינן כמאן דלא צלי דמי. והשתא דברי רבינו ז''ל והרי''ף ז''ל הם מוסכמים וכן הסכים לענין הדין עמהם ר''י דמימרא דרב יהודה הוא משום שהתחיל אדעתא דחובה ואפי' בחידוש לא מהני כיון שהתחיל אדעתא דחובה אבל כשהתחיל אדעתא דנדבה בחידוש סגי כמימרא דרב יהודה דמצא צבור וכו' אלא שר''י הוסיף דספק התפלל ספק לא התפלל אפילו בלא חידוש סגי וזה לא הוזכר בדברי הרי''ף והרמב''ם ז''ל ורבינו האי ז''ל נמי לפי זה מפרש ממש כדברי הרי''ף והרמב''ם ז''ל והוא גם כן לא הזכיר בדבריו דין זה דספק התפלל ספק לא התפלל דסגי בלא חידוש דמאי דכתב רבינו יונה ז''ל ודוקא כשיודע וכו' לא כתב שרבינו האי מפרש כן אלא סברא דרבו שכן כתב אומר מורי הרב וכו' וכן הרא''ש ז''ל שכתב דין זה שדוקא כשיודע ודאי שהתפלל אבל ספק לא בעי חידוש מסברא דנפשיה קאמר ליה אבל בדברי רבינו האי לא הוזכר כלל ולכך כתב הטור ז''ל שדברי ר''י ורבינו האי הם שני פירושים מפני שהם חולקים בענין ספק התפלל וכו' ולכך כתב ג''כ ולרבינו האי ז''ל אין להתפלל נדבה בלא חידוש כלומר דלדבריו בשום אופן אין להתפלל נדבה בלא חידוש מה שאין כן לשאר הדעות דאפילו לדעת ר''י יכול להתפלל בלא חידוש בספק התפלל. ומ''ש הטור ז''ל וכ''כ הרב רבינו יונה ז''ל שאין לו להתפלל אלא ע''י חידוש או בספק אם התפלל וכו' כלומר שהוא מסכים עם פי' רבינו האי ז''ל במה שרבינו יונה מפרש כן הא דרבי יוחנן בשחידש ודלא כהרי''ף ז''ל אבל במ''ש או בספק התפלל או לא בהא לא הסכים עמו רבינו האי דהוא לא הזכיר כלל בדבריו ספק התפלל ספק לא התפלל ועם זה נתבאר דברי הטור ז''ל. נמצא לפי העולה מדברי כולם מר''י ורבינו האי והרי''ף ז''ל לפי מה שפירש הרב''י ז''ל דבריו דג' דינים בדבר. הא' תפלת נדבה ובהא ודאי בין יחיד בין צבור בחידוש יכול להתפלל. הב' כשהתחיל להתפלל אדעתא דחובה דבהא אפי' בחידוש לא מהני משום דהתחיל אדעתא דחובה. ור''י ז''ל הוסיף דין שלישי שבספק התפלל אפילו בלא חידוש מהני. ואם תאמר לדברי כולם כיון דהא דשמואל דפוסק באמצע הברכה הוא אפילו שיחדש בה דבר משום שהתחיל אדעתא דחובה למה הוצרכו בגמרא לתת צריכותא בין הני תרי מימרי דשמואל הא תרי דיני הוו, האחד בשהתחיל להתפלל אדעתא דחובה אפילו בחידוש לא מהני וזהו פירוש המימרא הא'. והב' דבחידוש סגי בתפלת נדבה וא''כ למה לי צריכותא וי''ל דהוצרך לתת הצריכותא משום דהוה ליה לשמואל למימר הנהו תרי מימרי ביחיד ולאשמעינן בחדא מימרא דבשהתחיל אדעתא דחובה לא מהני בחידוש ובמימרא שנית דבחידוש סגי כשהתחיל אדעתא דנדבה אבל אמאי נקט חד ביחיד וחד ביחיד לגבי צבור לכך הוצרך בגמרא לומר דס''ד דיחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ולא תיבעי חידוש ולהכי נקט יחיד לגבי צבור. ומ''מ קשה מאי דאמר ואי אשמועינן הא משום דלא התחיל אבל התם שהתחיל דלמה ליה למימר הא לימא אבל התם סגי בחידוש קמ''ל דאפילו בחידוש לא מהני. עוד כתב שם רבינו יונה ז''ל דהא דאינו חוזר ומתפלל בספק התפלל וכו' אינו רוצה לומר שאסור לחזור ולהתפלל דמה טעם יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא רוצה לומר אינו חובה עליו לחזור ולהתפלל דיקא נמי מדא''ר יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובודאי דברי ר' יוחנן לא נאמרו לחובה שלא אמר שיתפלל אדם כל היום כולו ולחובה אלא לרשות ומדחזינן דרבי יוחנן מיירי ברשות שמעינן דר' אלעזר נמי ברשות מיירי ע''כ. ויש לדקדק דאדרבא לכאורה נראה בהיפך דמאי דקאמר אינו חוזר ר''ל שאסור לחזור ולהתפלל מדקאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דמשמע דהיינו רשות ואי ר' אלעזר דאמר אינו חוזר רוצה לומר רשות א''כ מאי בינייהו א''כ ממקום שבא להוכיח יש להוכיח היפך אלא שי''ל דאיכא בינייהו דלר' אלעזר לא חייבוהו חכמים להתפלל כלל אלא ברשותו הוא אבל לרבי יוחנן חייבוהו שיתפלל דרך נדבה אם כבר התפלל והכי קאמר הלואי שיתפלל וכו' וא''כ כיון שיכול להתפלל דרך רשות לכך אמרו לו חכמים שיחזור ויתפלל ויהיה דרך נדבה וא''כ רבי אלעזר נמי מאי דקאמר אינו חוזר רוצה לומר לא הצריכו לו חכמים לחזור ולהתפלל דרך נדבה אלא הרשות בידו כן נראה לפרש דברי רבינו יונה:
Raavade (non traduit)
מי שהיה עומד בתפלה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל אין כאן נחת רוח עכ''ל:
7
ז מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת לֹא יָצָא. וְאִם נִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה גּוֹמֵר בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַרְבִית אוֹ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמִנְחָה. אֲבָל בְּמוּסָף פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּה שֶׁל חֹל עַל דַּעַת שֶׁהוּא מוּסָף חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף. אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב וְאֶחָד רֹאשׁ חֹדֶשׁ:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שטעה והתפלל של חול וכו'. פרק מי שמתו [שם] אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה איבעיא לן הני בני רב דטעו ומתחלו בתפלת חול בשבת מהו שיגמרו א''ל גומר כל אותה ברכה ומפרש התם טעמא דבדין הוא דבעי לצלויי י''ח ומשום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן וסובר רבינו דכיון דבמוסף לא היה בדין לצלויי י''ח דהא בר''ח וחולו של מועד לא מצלינן י''ח פוסק ואפילו באמצע ברכה: ודע שבנוסחאות שלנו כתוב מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא וי''א שאי אפשר לגרוס כן שאם כן למה כתב רבינו וכן אם השלים תפלה של חול ע''ד שהוא מוסף וכו' דמילתא דפשיטא היא דהא אפילו בערבית שחרית ומנחה חוזר אלא הגירסא הנכונה היא כמו שנמצא בקצת נוסחאות מי שטעה והתפלל של חול בשבת יצא וטעמא מדאמרינן בדין הוא דבעי לצלויי י''ח אלא משום כבוד שבת לא אטרחוהו היכא דעבר וצלי יצא. ושיבוש הוא בידם דהא אמרינן (שבת דף כ''ד.) ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר''ח וחש''מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל י''ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ומי גרע שבת מר''ח וחש''מ אלא ודאי לא יצא אא''כ הזכיר של שבת. ומ''ש וכן אם השלים תפלה של חול על דעת שהוא מוסף וכו' משום י''ט ור''ח קתני לה דאפילו בי''ט ור''ח אם לא הזכירה במוסף חוזר. ומיהו אפשר לקיים גירסת יצא אם הזכיר של שבת ורבותא אשמועינן [שאעפ''י] שלא אמר תפלה הסדורה לשבת יצא:
Le'hem Michneh (non traduit)
מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא וכו'. פרק מי שמתו (שם) הקשו על הא דר' יהודה שאמר פוסק באמצע ברכה איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רב בר אבוה בען מיניה הני בני רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה. ותירצו התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי ליה. ומכאן למד רבינו ז''ל דבמוסף דליכא האי טעמא דודאי חובה לומר מוסף ודאי שפוסק באמצע הברכה וכבר חלקו על רבינו ז''ל בטור א''ח במקומו סימן ק''ז:
8
ח מִי שֶׁטָּעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וְלֹא מוֹרִיד הַטָּל חוֹזֵר לָרֹאשׁ. [ה] וְאִם הִזְכִּיר הַטַּל [ו] אֵינוֹ חוֹזֵר. וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה וְאָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הַטַּל נֶעֱצָר [ז] וְאֵין צָרִיךְ בַּקָּשָׁה:
Le'hem Michneh (non traduit)
מי שטעה בימות הגשמים וכו'. בפ''ק דתענית (ד' ג') אמר ר' חנינא הילכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. ובירושלמי כתבו התוספות שאמרו שם שאם הזכיר בימות הגשמים טל במקום גשם אין מחזירין אותו. ונתבארו דברי רבינו ז''ל. ויש לדקדק למה לא הזכיר שמשיב הרוח צריך לאומרו לכתחילה ואם לא אמרו אין מחזירין אותו דהכי משמע בגמרא דקאמר לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו משמע דלכתחלה צריך לאומרו וי''ל דכיון שהזכיר משיב הרוח בסדר התפלות איו צורך לומר כאן דצריך לאומרו לכתחלה וגם דאם לא אמר אין מחזירין אותו דממילא הוא דאין מחזירין דחזרה ודאי היה לו לבאר. ומה שהזכיר שאם לא אמר מוריד הטל שאין מחזירין מפני שלעיל כתב שאם לא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו לכך הזכיר כאן דכשלא הזכיר טל בימות החמה דאין מחזירין אותו:
9
ט מִי שֶׁשָּׁכַח שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אִם נִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם [ח] אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים. [ט] וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לָרֹאשׁ וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה:
Kessef Michneh (non traduit)
(ח־ט) מי שטעה בימות הגשמים וכו'. ירושלמי כתבו הרי''ף ז''ל פ''ק דתענית [ג':] רבי בשם רבי חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין. בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו, והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין ההוא דלא אידכר לא טל ולא מטר. ואבטל והזכיר של גשם אמרינן התם דהיינו טעמא דמחזירין אותו משום דמצלי ומקל כלומר מקלל שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם וכתב הר''ן ז''ל שקרוב הדבר שבימות החמה כל שהזכיר גשם אף על פי שהזכיר ג''כ טל מחזירין אותו. ובגמרא דידן (שם דף ג'.) תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ''ט א''ר חנינא לפי שאין נעצרים וכתב רש''י והא דאומר בתפלה משיב הרוח לאו משום חיוב אלא חק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ עכ''ל. וא''ת כיון דטל לא מיעצר מ''ט בימות הגשמים כשהזכיר טל ולא מטר אין מחזירין אותו הו''ל כאילו לא הזכיר לא גשם ולא טל ויחזור. וי''ל דכיון דבימות הגשמים צריכה הארץ למים וזה הזכיר טל הרי הזכיר גבורתו של הקדוש ברוך הוא שמשפיע מים לארץ ואף על פי שאותם מים אינם נעצרים מכל מקום גבורה היא אבל כשלא הזכיר לא טל ולא מטר מאחר שהעולם צריך למים וזה שלא הזכיר גבורתו של הקדוש ברוך הוא כלל מהדרינן ליה. ואפשר לומר עוד דאמרינן בגמרא דטל דברכה נעצר ואם כן כי מדכר טל בימות הגשמים כיון דבכלל טל הוי טל של ברכה אמרינן דהרי הוא כאילו הזכיר גשם אבל כשלא הזכיר טל בימות החמה כיון דרוב טל אינו אותו של ברכה ואותו הרוב אינו נעצר לא מהדרינן ליה: מי ששכח שאלה בברכת השנים וכו'. (ברכות כ''ט.) א''ר תנחום א''ר אסי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מיתיבי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים מחזירין אותו לא קשיא הא דאידכר מקמי שומע תפלה הא דאידכר בתר שומע תפלה. וכתב הרי''ף ז''ל פ''ק דתענית דכי אידכר בתר שומע תפלה חוזר לראש כלומר לברכת השנים וכן כתבו בה''ג והראב''ד ז''ל וזה דעת רבינו ולזה הסכים הרא''ש ז''ל. אבל רבינו האי גאון כתב דחוזר לשומע תפלה והכי אמרינן בירושלמי. ודעת רבינו דירושלמי פליג אגמרא דידן דאמרינן בפרק אין עומדין (דף ל''ג.) שאם טעה ולא הבדיל בתפלה מבדיל על הכוס ואם טעה על הכוס חוזר ומתפלל ולא סגי כשיזכיר ויבדיל על הכוס ה''נ כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה יש לו לחזור לראש. ומ''ש לא נזכר עד שהשלים וכו'. פשוט הוא מדאמרינן אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה משמע דאי לא הוה אפשר לאומרה בשומע תפלה הוה צריך לחזור אפילו אם סיים תפלתו: כתב הרמ''ך חוזר ומתפלל שנית דוקא ביחיד אבל בציבור אינו חוזר שהרי שומעה משליח ציבור וכן נראה מההלכה דקאמר אידי ואידי ביחיד ולא מוקי ליה בשום פנים בציבור וכן פירשו רבוותא עכ''ל. ואין לתמוה על רבינו שלא כתבו שאין דרכו לכתוב אלא דרכי הגמרא:
Le'hem Michneh (non traduit)
מי ששכח שאלה בברכת השנים וכו' טעה ולא הזכיר וכו'. כל זה בפרק תפלת השחר (ד' כ''ט:) דאיכא דאמרי דתרתי בעינן לא עקר ורגיל אבל אם אינו רגיל אע''פ שלא עקר חוזר לראש. וק''ק דלמה לא כתב דין זה גבי שאלת השנים דאם לא עקר ורגיל דאינו חוזר לראש. וי''ל דהוא הדין הוא דכיון שאמרו גבי ר''ח ודאי דה''ה גבי שאלת השנים והכי דייק לישניה שכתב גבי שאלת השנים שהשלים כל תפלתו ואמר כל כלומר דאם רגיל לומר תחנונים והשלים אפילו התחנונים אבל אם לא השלים בתחנונים אינו חוזר לראש:
10
י טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבוֹא אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה וּמַזְכִּיר. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לָרֹאשׁ. [י] וְאִם הָיָה רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר [כ] רַגְלָיו חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה:
Kessef Michneh (non traduit)
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא כו'. שם (דף כ''ט:) א''ר תנחום א''ר אסי אמר ריב''ל טעה ולא הזכיר ר''ח בעבודה ונזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אבא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרינן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא בשאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה א''ד א''ר נחמן בר יצחק הא דאמרי' אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש ופירש''י תחנונים כגון אלהי נצור לשוני מרע. אבל אינו רגיל הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא עקר. ופסקו הרי''ף והרא''ש ז''ל כלישנא בתרא דתרתי בעינן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים הא לאו הכי חוזר וזה דעת רבינו:
11
יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. אֲבָל עַרְבִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם לֹא הִזְכִּיר אֵינוֹ חוֹזֵר:
Kessef Michneh (non traduit)
במה דברים אמורים בחולו של מועד וכו'. בס''פ תפלת השחר (דף ל':) אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר''ח בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב''ד מקדשין את החדש בלילה. ומפרש שם בגמרא דל''ש לן בין חדש מלא לחסר דלעולם אין מחזירין בערבית:
Le'hem Michneh (non traduit)
אבל ערבית של ר''ח אם לא הזכיר אינו חוזר. (שם ל':) טעה ולא הזכיר של ר''ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב''ד מקדשין את החדש [בלילה] אלא ביום אמר (רב) אמימר מסתברא מילתיה דרב בחדש מלא אבל בחדש חסר מחזירין אותו א''ל רב אשי לאמימר מכדי רב טעמא קאמר מה לי חסר מה לי מלא ע''כ. וכתבו התוס' שיש מפרשים דוקא בלילה הראשונה כלומר שמ''ש בגמרא לא שנא מלא ור''ח שני ימים או חסר ור''ח יום אחד היינו בלילה הראשונה לבד שבלילה הראשונה של ר''ח אפי' כשראש חדש יום אחד אין מחזירין אותו אבל בלילה שנייה כשר''ח שני ימים כבר החדש מקודש ומחזירין אותו. וזו היא הסברא שהביא הב''י ז''ל במקומו ותמה עליו שהוא היפך מפשט דברי הגמרא ואפשר דפשט הגמרא מיושב כדפירשנו:
12
יב כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שַׁ''ץ [ל] חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאִם שָׁכַח שַׁ''ץ וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבוֹא עַד שֶׁהִשְׁלִים [מ] תְּפִלָּתוֹ אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר. שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ:
Kessef Michneh (non traduit)
כל מקום שהיחיד חוזר וכו'. (שם) תניא טעה ולא הזכיר של ר''ח בשחרית אין מחזירין אותו מפני שתפילת המוספין לפניו א''ר יוחנן ובצבור שנו כלומר בש''צ משום טירחא דציבורא אבל יחיד הדר. גירסא זו היא של הרי''ף ושל הרא''ש והיא גירסת רבינו ודלא כגירסת גמרות שבידינו שהיא מוטעת ומפרש רבינו דהיינו דוקא היכא דהשלים תפלתו וצריך לחזור לראש דאיכא טירחא דציבורא אבל כשנזכר קודם שהשלים תפלתו דאינו צריך לחזור אלא לעבודה ליכא טורח ציבור בחזרת האי פורתא: וכתב הרא''ש ז''ל דדוקא בשחרית ומוסף שרגילין להתפלל כאחד הוא דסמכינן מתפלה לתפלה אבל לא מתפלת מוסף לתפלת המנחה ומדאשכחן שייחדו תפלת ר''ח שחרית שאינו חוזר ש''צ משמע דבשאר תפלות דינו כמו היחיד:
Le'hem Michneh (non traduit)
כל מקום וכו'. חוץ משחרית של ראש חדש. (שם) טעה ולא הזכיר בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין ע''כ זו היא גירסת רבינו ז''ל. ובגירסת הגמרא כתוב ג''כ בערבית אין מחזירין במוספין אין מחזירין אותו וכו' ורבינו אינו גורס אלא כמ''ש:
13
יג * עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים טָעָה וְחָתַם בָּהֶם בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית הָאֵל הַקָּדוֹשׁ חוֹזֵר לָרֹאשׁ. טָעָה וְחָתַם בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה וְחוֹתֵם בָּהּ הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ עַל הַסֵּדֶר. וְאִם לֹא נִזְכַּר אֶלָּא עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ [נ] חוֹזֵר לָרֹאשׁ. אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁלִיחַ צִבּוּר:
Kessef Michneh (non traduit)
עשרה ימים וכו'. סוף פירקא קמא דברכות (דף י''ב:) אמר רבי חנינא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת ימים שבין ר''ה ויה''כ שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט ור' אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא מאי הוי עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט ורבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה. ופירש רש''י ז''ל המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית. וכתב הרי''ף ומדאסיקנא הכי ש''מ ליתא לדר' אלעזר דאמר יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכ''כ הרא''ש ז''ל: כתב הראב''ד יש מי שאומר שאינו חוזר לראש וכו' וגם זה כמו זה עכ''ל. ואני אומר שאין לנו לדחוק להוציא לשון לא יצא מפשוטו ולחלוק על הרי''ף ורבינו הרא''ש:
Le'hem Michneh (non traduit)
עשרה ימים וכו'. ספ''ק דברכות (דף י''ב:) כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש וכו'. חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ור''א אומר אפילו אמר האל הקדוש יצא ודקדק רבינו ז''ל דלרב לא יצא אפי' בדיעבד. אבל הראב''ד ז''ל בהשגות סובר דאפילו לרב יצא בדיעבד ומ''ש ר''א יצא י''ח ברכה כתקנה מכלל דלרב לא יצא ידי חובת ברכה כתקנה:
Raavade (non traduit)
עשרה ימים וכו'. כתב הראב''ד ז''ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ''ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין ק''ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה עכ''ל:
14
יד טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה [ס] בְּחוֹנֵן הַדַּעַת מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עַל הַנִּסִּים [ע] בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים וַעֲנֵנוּ בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר אֶת רַגְלָיו אוֹמֵר [פ] עֲנֵנוּ כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה (תהילים יט־טו) 'יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי' וְגוֹ':
Kessef Michneh (non traduit)
טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו וא''צ לחזור. כך היא הנוסחא האמיתית וכן מצאתי בספר מדוייק. וספרים שבידינו כתוב בהם יש מי שמורה שאם נזכר קודם שומע תפלה מבדיל בשומע תפלה ואם נזכר אחר שומע תפלה משלים תפלתו וא''צ לחזור וכך היה גורס הטור בדברי רבינו. וט''ס הוא דהכי איתא (ברכות דף כ''ט:) א''ר תנחום א''ר אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים כו' והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס וכן תניא נמי התם וכתב בה''ג ז''ל וכיון שהדבר תלוי בכוס היכא דאין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל וה''ר יונה היה אומר אף אם לא הי''ל כוס מזומן בלילה אם יודע שימצא כוס למחר אין צריך לחזור ולהתפלל: וכן מי שלא הזכיר על הנסים וכו'. (שבת כ''ד.) תני רב אושעיא ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות אומר מעין המאורע בש''ת ואם לא אמר אין מחזירין אותו. וכתב הרי''ף מהא שמעינן דמי שטעה ולא אמר עננו בתפלת תענית שאין מחזירין אותו ותו שמעינן דמי שטעה ולא הזכיר על הנסים בתפלה בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו שאין מחזירין אלא לימים שיש בהם קרבן מוסף. ותניא בתוספתא בהדיא כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ומדברי רבינו שכתב אינו חוזר ומתפלל משמע דדוקא בשנזכר אחר סיום תפלתו הוא דאינו חוזר להתפלל אבל אם נזכר קודם שסיים תפלתו חוזר לאותה ברכה שהיה לו להזכיר בה כדעת ר''ת ושלא כדברי ה''ר יונה והרא''ש שכתבו בפרק תפלת השחר דכיון שסיים אותה ברכה אף ע''פ שלא התחיל ברכה שאחריה אינו חוזר ואם חוזר הויא ברכה לבטלה: ומ''ש ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו וכו'. כ''כ הרי''ף בפ''ק דתענית:
Le'hem Michneh (non traduit)
טעה ולא הזכיר וכו'. בפ' תפלת השחר (דף כ''ט:) ברייתא הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. ומשמע לי שמי שהורה דיכול לאומרה בשומע תפלה [מפרש] דמה שכתב בברייתא מפני שיכול לאומרה על הכוס ולא קאמר שיכול לאומרה בשומע תפלה היינו טעמא לומר דאפילו שלא אמרו בשומע תפלה אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס: ואם נזכר קודם שעקר רגליו וכו' אומר עננו וכו'. פי' בלא חתימה כמו שכתבו ההגהות דאם היה אומרו בחתימה היה לו לאומרה כסדר ש''צ קודם רפאנו ויחיד קודם רצה:
15
טו שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה [צ] בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵיהֶן עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל. מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה. וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן אוֹ לֹא הִבְדִּיל בְּאַחַת מֵהֶן יָצָא. אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימָהּ לִתְפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת אֲפִלּוּ שַׁחֲרִית וּמוּסָף לֹא יִתְפַּלֵּל זוֹ אַחַר זוֹ אֶלָּא יִשְׁהֶה בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן [ק] דַּעְתּוֹ עָלָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
שכח ולא התפלל מנחה וכו' עד ואינו מבדיל בשנייה. ברייתא (ברכות כ''ו) כלשון רבינו. ומ''ש ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל באחת מהן יצא. הוא לשון הרי''ף שם. ומ''ש אבל אם לא הבדיל וכו'. הוא סיום הברייתא הנזכרת: וכל המתפלל כו'. שם (דף ל'.) כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו. ופירש''י שתתחונן שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה. שתתחולל לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי. ולפי שהיה עסוק רבינו בדין טעה ולא התפלל הוה ס''ד דהא דבעי שהייה דוקא לטעה ולא התפלל אבל לתפלת שחרית ותפלת המוספין לא ליבעי שהייה דתרווייהו כחדא תפלה דמו לכך כתב אפילו שחרית ומוסף:
Le'hem Michneh (non traduit)
שכח ולא התפלל מנחה וכו'. בפרק תפלת השחר (דף כ''ו:) ת''ר טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים וכו' ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות כו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואף על גב דאסיקנא בקשיא פסק רבינו ז''ל כן מפני דלא אסיקנא בתיובתא וכן פסקו הפוסקים ז''ל: וכל המתפלל שתי תפלות אפי' שחרית ומוסף. (שם דף ל':) כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן וכו' וחד אמר כדי שתתחולל וכו' וכתב רבינו ז''ל אפילו שחרית ומוסף כלומר לא מיבעיא כשטעה ולא התפלל שחרית וצריך לומר מנחה שתים דצריך לשהות בין זו לזו אלא אפילו שחרית ומוסף דהוה אמינא כיון דכולה ענין תפלה דשחרית היא לא בעינן שהייה קמ''ל דצריך שהייה כדי שתתחולל דעתו עליו וכו':
16
טז אָסוּר לוֹ לַמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיַּקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר. הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה [ר] יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו יַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ בְּלַחַשׁ מִלָּה בְּמִלָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה וְעוֹנֶה קְדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר וּמִתְפַּלֵּל שְׁאָר תְּפִלָּה לְעַצְמוֹ. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם [ש] שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהִגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה לֹא יַפְסִיק [ת] וְלֹא יַעֲנֶה קְדֻשָּׁה עִמָּהֶן. וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבֹרָךְ וְהוּא בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
אסור לו למתפלל וכו'. שם (דף כ''ח:) א''ר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הציבור א''ר אבא בציבור שנו: הנכנס לבית הכנסת וכו'. פרק מי שמתו (דף כ''א:) אמר רב הונא הנכנס לבה''כ ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש''צ למודים יתפלל ואם לאו לא יתפלל וריב''ל אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש''צ לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל במאי קא מיפלגי רב הונא סבר יחיד אומר קדושה כלומר ולפיכך אינו חושש אם יגיע ש''צ לקדושה בעודו מתפלל וריב''ל סבר אין יחיד אומר קדושה וכן אמר רב אדא בר אהבה ודכ''ע מיהא מיפסק לא פסיק איבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמו הגדול מבורך. כי אתא רב דימי ורב יהודה ור' שמעון תלמידי ר' יוחנן אמרו לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך ולית הלכתא כוותיה ע''כ בגמרא. ואין ספק דהלכה כריב''ל דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה וכמ''ש בפ''ח. ונחלקו הפוסקים אם היה עומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה אם שותק ויכוין לבו די''א דשרי למיעבד ולא הוי הפסק וי''א דכיון דשומע כעונה הוי הפסק וכתב ה''ר יונה שאין לו כח להכריע ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים. והתוספות כתבו דנהגו העולם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג עכ''ל: ומ''ש ואם לאו ימתין וכו'. כ''כ שם הרי''ף בשם רבינו האי גאון ז''ל: וכתב ה''ר יונה ז''ל ועני קדושתא בהדי צבורא לא תימא דוקא לענות מותר אלא כל התיבות של קדושה יאמר עם החזן תיבה בתיבה וכ''כ התוס' וכשיגיע ש''צ לקדושה יאמר עמו נקדש וכל הקדושה משלם יכול לענות עם הציבור דאין זה קרוי יחיד: וכתוב במרדכי ופסק ר''י ולא יתחיל להתפלל אלא א''כ שיודע שיכול לגמור עד שלא יגיע ש''צ לקדיש דלא גרע מקדושה דלקדושה לכ''ע לא מפסיק ולקדיש איכא מ''ד דמפסיק. ומ''ש רבינו וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא וכו'. כבר נתבאר, אך מ''ש ואין צ''ל בשאר ברכות הכוונה בו אצ''ל בשלש ראשונות ושלש אחרונות דלא יפסיק דכברכה אחת חשיבי. ועוד יש לפרש דכיון דבאמצע תפלה אפילו בין ברכה לברכה באמצעיות לא יפסיק כ''ש דלא יפסיק באמצע שום ברכה משאר ברכות מברכת הנהנין או ברכת המצות:
Le'hem Michneh (non traduit)
הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור וכו'. פ' מי שמתו (דף כ''א:) וס''ל דריב''ל דאמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שיגיע וכו' פליג ארב הונא דלא קפיד שישלים קודם שיגיע שליח צבור למודים ולכך לא הזכיר דין שצריך להשלים קודם הגעת שליח צבור למודים: ואין צריך לומר בשאר הברכות וכו'. כלומר שלא יפסיק לעניית אמן לשאר ברכה מן הברכות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source